אחד הדברים הבסיסיים שאני עושה בכל ליווי ובפגישות אבחון לתינוקות ב- 3-4 חודשי החיים הראשונים (ובפעמים רבות גם מאוחר יותר),
אני בודק את הדרך בה ההורה מתקשר עם התינוק.
אני מסביר על חשיבות קשר העין, המימיקה, החיקוי, הדיבור והמגע.
ראיתי שחלק מההורים מסתפקים בהוצאת קולות תינוקיים או גרגורים וחלקן הגדול שרו לתינוק .
הסברתי לאימהות כמה חשוב שהן (והם) יספרו לתינוק מה הן עושות אתו באותו הרגע, כגון
אני נוגעת ביד שלך, אני מלבישה לך חולצה, אני מחליפה לך חיתול, אני מרימה אותך, הקול
שאתה שומע זה החתול או הכלב או טריקת הדלת ועוד.
מחקרים מצאו שתינוקות שדיברו איתם ועשו שיום (נתנו שמות) לדברים ולמצבים בהם היו,
פיתחו יכולת של עיבוד נתונים, יכולת שליפה מהירה, אוצר מילים גדול ויכולת שפתית גבוהה
יותר.
המחקרים מראים שהפערים ביכולת השפתית, בשליפה ובעיבוד הנתונים שנוצרים בגיל צעיר
לא נסגרים בשלב מאוחר יותר ויכולים להמשך לאורך הילדות ומעבר לזה.
התינוק לומד כבר בשבועות הראשונים את צלילי השפה, לכן חשובה הדרך בה נדבר אתו
בחודשים הראשונים.
ולא , טלוויזיה או רדיו לא יתנו את אותה התוצאה, התינוק זקוק לאדם שיתקשר אתו עם העיניים, שפת הגוף והמגע.כתינוק הוא יגיב יותר לדרך בה זה נאמר ולא למה שנאמר.
Read more articles
You Might Also Like
